דרום אפריקה

בעשורים האחרונים התפתחה תעשיית יין איכותי בדרום אפריקה ואזורי יין חדשים החלו להתפתח. השינוי הפוליטי בדרום אפריקה הביא להתעניינות רבה ביינות בין היתר ופתיחות ברחבי העולם למוצרי המדינה.

ההיסטוריה של ייצור היין בדרום אפריקה הינה ארוכה. כבר במאה ה-17 החלו המתיישבים ההולנדים והצרפתים לייצר יינות.  נטיעות כרמים החלו בשנת 1645 כאשר נציג חברת המסחר ההולנדית – הודו המזרחית נטע אותם עקב ההכרה האקלים והקרקע הינם מתאימים לענבי יין. היינות הראשונים נוצרו בשנת 1652.  היקב המסחרי הראשון הוקם בשנת 1685 ויינותיו, בעיקר יינות הקינוח, הפכו למבוקשים במיוחד בקרב האצולה האירופאית לקראת סוף המאה ה-18. 

הסכמי סחר מחודשים בין בריטניה וצרפת הפכו את ייבוא היינות הדרום אפריקאים ללא כדאי והשילוב עם מגיפת הפילוקסרה אשר פרצה בשנת 1866 פגעו קשות בתעשיית היין הקטנה.  בתחילת המאה ה-20 נטעו איכרים מקומיים כרמים רבים, בעיקר זנים עם יבול מאוד גבוה כגון סינסאו מעמק הרון.  בשנת 1925 נוצר בדרום אפריקה זן הפינוטאג' שהרכבה של פינו נואר וסינסאו (הנקרא בדרום אפריקה ארמיטאג')

בשנת 1918 הוקם קואופרטיב ה-KWV אשר לו היה את הכח לקבוע מחירי מינימום לענבים, להחליט על אזורי הייצור וכדומה. שיטה זו לא תמכה ביקבים קטנים ופרטיים ועודדה כרמים עם יבולים גדולים במיוחד, מה שלא תרם לאיכות היינות. רק בסוף שנות השמונים של המאה ה-20, ובמהלך העשור האחרון של המאה החלה תעשיית היין בדרום אפריקה להתפתח ולייצר יינות איכותיים. המצב הפוליטי בדרום אפריקה והאפרטהייד החל משנת 1948 ועד לשנת 1994 גרמו לאמברגו בינלאומי על דרום אפריקה והשוק ליינות המדינה היה פנימי בעיקרו.

בעשורים האחרונים התפתחה תעשיית יין איכותי בדרום אפריקה ואזורי יין חדשים החלו להתפתח. השינוי הפוליטי בדרום אפריקה הביא להתעניינות רבה ביינות בין היתר ופתיחות ברחבי העולם למוצרי המדינה. 

אזורי היין העיקריים בדרום אפריקה הינם סטלנבוש, פאארל, קונסטנשיה, אלגין, מפרץ וולקר, קליין קארו, נהר האורנג', נהר האוליפאנט וכן רוברטסון.

זני הענבים האדומים העיקריים בדרום אפריקה הינם פינוטאג', קברנה סוביניון, סירה , סינסאו, מרלו, קברנה פראנק, גרנאש, קריניאן וכן זינפנדל. הזנים הלבנים החשובים בדרום אפריקה הינם שנין בלאן, שרדונה, סוביניון בלאן, ריזלינג וכן גווירצטרמינר ומוסקט.