נבארה

אזור נבארה היינו צמוד לריוחה ואף על פי כן ישנם יינות שונים מאוד מאשר בריוחה. כמו בפריורט, גם בנבארה ישנה רוח של חידוש ומרידה במוסכמות אשר הנחו את היין בספרד במהלך הדורות וישנה תכונה של ניסיוניות ומקוריות.

אזור נבארה היינו צמוד לריוחה ואף על פי כן ישנם יינות שונים מאוד מאשר בריוחה. כמו בפריורט,  גם בנבארה ישנה רוח של חידוש ומרידה במוסכמות אשר הנחו את היין בספרד במהלך הדורות וישנה תכונה של ניסיוניות ומקוריות.

עדות ארכיאולוגית נמצאה ומעידה שכבר בתקופת הרומאים, כמו מקומות רבים ברחבי אירופה, נהגו לייצר יין בנבארה. בימי הביניים, כאשר ממלכת נבארה הייתה חזקה וקיימה קשרים הדוקים עם צרפת, יוצר בנאברה יין שהוערך על ידי צרפתים וספרדים כאחד.  הכרמים המשיכו לפרוח עד למאה ה-19 שבה נפלה נבארה קורבן לפילוקסרה כמו בשאר אירופה ו-98% מכרמי האזור שמנו אז מעל 470,000 דונם, נעקרו.

בתחילת המאה ה-20 הוקמו יקבים תעשייתיים על בסיס קואופרטיבי אזורי בנבארה והם ייצרו יין באיכות נמוכה לייצוא ולשוק המקומי. כך נודעה נבארה כיצרנית יין באיכות נמוכה. רק בשנות השמונים, כאשר ברחבי ספרד החלו לשנות את דפוסי ייצור היין וגידול הגפנים חל שינוי משמעותי גם בנבארה.  על מנת לשדרג את איכות היין באזור החלו לערוך מחקרים ולבחון את התאמתם של זנים שונים לתנאים השונים באזור. הדגש עבר מכמות לאיכות והיינות באזור השתנו לבלי היכר.

 נבארה הוכרה כ-DO כבר בשנת 1933, אך רק בשנת 1967 החלו לאכוף את חוקי היין באזור. עם מעל 180 אלף דונם כרמים וזנים רבים שמשמשים לייצור יין נבארה הינה אזור מרתק. יקבים רבים מאזורים שונים כמו ארטדי מריוחה אשר הקימו את יקב ארטזורי בנבארה, החלו לייצר יינות גם בנבארה והם מקדמים את יינות האיכות מהאזור ברחבי העולם.

הזנים הנטועים ביותר בנבארה הינם טמפרניו, אחריו גרנאש ואחריהם זנים בינלאומיים כגון מרלו, קברנה סוביניון, שרדונה ועוד. כמו אזורי יין רבים אחרים בעולם, הפניה לזנים בינלאומיים התגלתה כמועילה אך גם כבעייתית. ברגע שקברנה סוביניון מנבארה מתחרה על המדף בקברנה סוביניון מקליפורניה, צ'ילה או דרום אפריקה האזור מאבד את הייחוד שלו. בשנים האחרונות מחפשים בנבארה יותר ויותר את החלקות העתיקות של הגרנאש הנהדר וליצור הבחנה וייחוד לאזור על בסיס זן זה.