משלוח חינם ברכישה מעל 300 ₪ לרוכשים באתר
שתף כתבהמצאנו עבורכם את המשקה המהנה שישמש גם כאפריטיף וגם כדז'סטיף, וגם יגרום לכם להראות מתוחכמים ואנשי העולם הגדול.
בארץ ממעטים לשתות אפריטיפים ודז'סטיפים. לא ברור למה הישראלים לא מפרגנים לעצמם משקה מופחת אחוזי אלכוהול אחרי יום עבודה מייגע, כמו שנהוג ברוב מדינות הים התיכון, ולמה לא התקבלה פה בשמחה תרבות המשקה המשלים את הארוחה בסופה.
משקה האפריטיף רגע לפני הארוחה, הוא מה שכולנו מייחלים לו יום יום, הוא מאפשר לנו רגע של שקט והפסקה לאחר יום עמוס ומייגע, מפיג את החום הכבד והלחות, והחיים אחריו תמיד נראים טובים יותר. והנה אנחנו מוכנים כבר לארוחת הערב. הדז'סטיף לעומתו מסיים לנו את הארוחה ולעתים גם את הערב, מחמם את הנשמה ואת ההרגשה ומלטף אותנו מבפנים. עכשיו כבר אפשר ללכת לישון בשקט.
מה בעצם הופך משקה לאפריטיף או לדז'סטיף?
משקה האפריטיף, המגיע לפני הארוחה, לא אמור להיות מתוק מדי, כדי לא לגרום לנו לתחושת שובע מזויפת. רצוי שיהיו בו עשבי תיבול, צמחים ותמציות פירות, שמעוררים את מיצי הקיבה ואת התיאבון, ריכוז האלכוהול במשקה יהיה לרוב נמוך, כדי לא להקהות את חוש הטעם.
המקור לעולם האפריטיפים המודרני היא איטליה, אך אפשר למצוא משקאות מסוג זה בכל העולם כמו, ורמוט, קמפרי, משקאות אניס ומשקאות הביטר (מרירים). ואם אתם אוהבים דווקא משקה אחר, אלכוהולי יותר או מתוק יותר, תמיד תוכלו להכין לכם אותו בתוספת קרח, סודה או טוניק או בצורת קוקטייל לא מתוק מדי ופחות אלכוהולי.
משקאות הדז'סטיף מתאימים מאוד לסוף ארוחה. ריכוז האלכוהול בהם גבוה למדי, ואחרי שהארוחה ריפדה את דפנות הקיבה, הגוף מסוגל להתמודד עם ריכוזי האלכוהול הגבוהים בזכות הספיגה האיטית יותר של האלכוהול במערכת הדם. משקאות אלה מתחלקים לשתי קבוצות, הדז'סטיפים הפונקציונאליים, אלה שמרגיעים את הקיבה ואת מערכת העיכול, ובעבר שימשו רובם תרופות לבעיות מסוג זה. הקבוצה השנייה כוללת דז'סטיפים קלאסיים, שבהם נהוג לסיים ארוחה מתוך מנהג תרבותי מקומי, בלא קשר להשפעתם על העיכול.
לקראת סוף המאה ה-20 חזרו משקאות הדז'סטיף לאופנה, ובעיקר המשקאות המרירים, גם בשל חוזקם האלכוהולי וגם בזכות טעמם המריר התרופתי המיוחד.
במשך עשרות ויותר שנים היו ביטרים (Bitters - מרירים) מרכיב הכרחי בקוקטיילים. קוקטיילים קלאסיים כמו ויסקי סאוור, ג'ין פיז, וודקה טוניק, סינגפור סלינג, קוקטיילי שמפניה ומנהטן העבירו את בשורת הביטרים בעולם האלכוהול כולו. בתקופת היובש כמעט כל תעשיית הביטרים הוכחדה, אך בעשורים האחרונים, לצד פריחתה של סצנת הקוקטיילים העולמית, הולכת וצומחת בצעדי ענק הפריצה המחודשת של תעשיית הביטרים, אותם משקאות שעשויים לרוב מתערובת צמחים ועשבי תיבול המושרים באלכוהול ועובדים תהליך יישון בחבית.
הביטר המוכר והידוע ביותר מזה שנים רבות הוא אנגוסטורה ביטרס, המבוסס על רום. משקה מר עם ניחוחות עשירים ורעננים, שמופק משורש צמח הערבז. המשקה מיוצר בטרינידד וטובגו, אי קטן כגודלה של תל אביב. ולמרות שתושבי האי עניים, כולם מכירים את אנגוסטורה ומשתמשים בה. ברשימת המכולת המצומצמת של תושבי האי כתוב: חלב, סוכר אורז ומרירים.
החידוש האחרון מבית מזקקת אנגוסטורה הוא ליקר ממשפחת המרירים, אנגוסטורה אמארו ביטרס, המיוצר משילוב של מתכון סודי עתיק של המזקקה מני אז, יחד עם המומחיות והמקצועיות של בית אנגוסטורה. המשקה בעל גוון ענברי עמוק וטעמים אקזוטיים מתפרצים עם רמזים לקינמון וליקריץ. משקה מאוזן לחלוטין, עם טעמים המזכירים את מהות המקצבים הלטיניים הפועמים של טרינידד וטובגו, את האקלים הטרופי והיופי של האיים. ליקר מקסים שניתן ליהנות ממנו עם קרח, טוניק או ביטר למון ופיסת לימון או תפוז או משולב בקוקטייל הרמוני, אם חשקה נפשנו באפריטיף, וגם נהדר בפני עצמו, או עם קרח, כדז'סטיף שיסיים את הארוחה בנשיכה מרעננת. מכיל 35% כוהל.
