פורט, לא מה שחשבתם..

אחד מיינות הקינוח הכי מפורסמים, אם לא המפורסם ביותר , הוא כמובן יין הפורט הפורטוגזי, האירוניה בסיפורו של היין הכי מפורסם של פורטוגל הוא שמי ש'המציא' אותו, ומחבב אותו יותר מכולם כנראה, עד היום (והם אולי האחרונים, אם כי יש לו לפורט תחייה מסוימת דווקא ב...צרפת!) הם דווקא האנגלים.

אחד מיינות הקינוח הכי מפורסמים, אם לא המפורסם ביותר , הוא כמובן יין הפורט הפורטוגזי.

פורט, המכונה כך על שם העיר פורטו שבפורטוגל,  אופורטו בשמה המלא, הוא יין היסטורי ממש. האירוני בסיפורו של היין הכי מפורסם של פורטוגל הוא שמי ש'המציא' אותו, ומחבב אותו יותר מכולם כנראה, עד היום (והם אולי האחרונים, אם כי יש לו לפורט תחייה מסוימת דווקא ב...צרפת!) הם דווקא האנגלים. מלחמותיהם הנצחיות עם שכניהם הצרפתים, גרמו לכך שכתחליף ליין הצרפתי, שאף הוא חביב עליהם עד מאד, היו צריכים הבריטים 'להסתפק' לעיתים ביינות אחרים. יינות פורטוגזיים למשל. אבל כדי להבטיח שיעמדו בתלאות הדרך, הוסיפו להם האנגלים מעט ברנדי. והרי לכם מה שמכונה 'יין מחוזק'. וכך נולד הפורט.

בית הפורט הראשון, 'warre' הוקם על ידי האנגלים ב-1670 באופורטו ואחריו הגיעו כל השאר. גרהאמ'ס, בו נדון היום, הוא ינוקא ממש. הוא נוסד ב-1820.

כרמי הענבים המשמשים לייצור הפורט, ממוקמים הרחק מאופורטו שבתי הפורט נפתחו דווקא בה בשל הגישה הנוחה לים. הללו שכנו במעלה נהר הדוארו, באזור הררי וחם. ב-1756 הפך אזור היין הזה לראשון בעולם הזוכה להגדרה והכרה ממשלתיים. מה שכונה אחר כך אפלסיון בצרפתית.

אחד מסוחרי היין הליברפוליים שקנו יינות מעמק הדוארו, גילה שבאחד המנזרים מהם קנה יין, מוסיפים ברנדי ליין התוסס לפני סיום התסיסה האלכוהולית, זו ההופכת את הסוכר לאלכוהול, וכך נותר היין מתוק הרבה יותר. או בקיצור, פורט.

בייצור הפורט מותרים לא פחות משמונים (!!) זני ענבים שרובם המכריע אינו מוכר כמובן אפילו לחובבי יין, או אפילו פורט, מושבעים. המרכזיים שבהם הם זן הטוריגה נסיונל, הטינטה רוריז, טינטה בארוקה, טינטה צ'או וטוריגה פרנקה.

ישנם כאמור כמה וכמה סוגי פורט. הפורט הלבן הוא אכן לבן, או זהוב, והוא יכול להיות מתוק או כמעט יבש. הרובי פורט (Ruby) הוא הפורט הנפוץ מכולם, והוא צעיר, ללא ציון שנת בציר, מיושן שלוש שנים בחביות והוא פשוט, פירותי מאד ולא יקר. אם תתקלו ב'רובי רזרב' או 'רובי ספיישל רזרב', מדובר יהיה בכזה שהתיישן כבר שש שנים. הטאוני (Tawny) הוא כבר פורט קצת יותר מתוחכם, ויכול להיות בן 10, 20, ואף 30 ו-40 שנה. בני ה-10 וה-20 הם דווקא המוצלחים יותר לא פעם. טאוני פשוט יותר יהיה בדרך כלל חיוור ועדין יותר מרובי ממוצע. לא תמיד טוב יותר.

וינטאג' פורט, כלומר פורט בציון שנת בציר, הוא כבר סיפור אחר לגמרי, וזאת מבלי לזלזל ברובי או טאוני טובים, ויש לא מעט כאלה. רק אחוז אחד מכל יינות הפורט המיוצרים הוא וינטאג'. מדובר ביינות שמגיעים מהכרמים הטובים ביותר, משנות בציר ייחודיות באיכותן. היין מתיישן בחביות רק שנתיים-שלוש ואת שאר התבגרותו, העשויה להגיע לעשרות שנים, הוא יעשה בבקבוק, בדרך כלל במרתפו או מקרר היין של הלקוח. כשהוא בשיאו, מדובר באחד מגדולי יינות העולם.

משפחת סימינגטון, המכונה לעתים 'אימפריית הפורט', היא בעלת בית הפורטים של גרהאמ'ס, ושל עוד כמה וכמה בתי פורט ומדירה מהוללים. בניגוד לבתי פורט רבים אחרים, בני משפחת סימינגטון מעורבים גם בגידול ענבי היין והם בעלי הכרמים המניבים אותם. לא פחות מ-27 קווינטות (אחוזות כרמים) נמצאות בבעלות בני המשפחה השונים. לא פחות מ-70% מתוצרתם מגיע מכרמים שבבעלותם והם בעלי הכרמים הגדולים ביותר במחוז הדוארו אלטו הנחשב.   משפחת סימניגטון הסקוטית ייסדה את עסקי הפורט שלה ב-1882 ומיד צירפה אליהם את יקב גרהאמ'ס שנוסד כבר ב-1820

פורט לבן Graham's Fine White Port - לא רבים מכירים את הגרסה הלבנה, או בעצם צהבהבה, של הפורט. אולי בצדק. מדובר ביין קינוח שאינו מזכיר כל כך את המשקה המהולל ההוא. מתיקות מרוסנת יחסית, דבשית משהו, מעט חמיצות וטעם עדין יחסית וקצת לא צפוי. יהיו כאלה שיאהבו מאד, כמוני למשל. מי שלא יתחבר, מוזמן לערבב עם מעט מי טוניק ולגלות קוקטייל אדיר.

טאוני  Graham's aged 10 years Tawny Port - עזבו רגע בצד את הוינטאג' המופלא שיגיע מיד, מבין שלושת הפורטים של הטעימה שלפניכם, זהו ללא ספק הקלאסי שביניהם, זה שהכי דומה לפורט כפי שאתם מכירים. ואם אינכם מכירים, התחילו בו. אינספור שכבות טעם מורכבות מתגלות מתחת למתיקות הראשונית. יין מורכב להפליא, חושני ומרתק. קחו רגע להירגע מהמתיקות ומהטעם שיזכיר ללא מנוסים שבינינו, ובכן, יין קידוש, ותנו לקסם לקרות. והוא יקרה.

וינטאג' 2011 Late Bottled Vintage Port- מה שתופס אותך מיד בפורט הזה, כמו בכל וינטאג' צעיר וטוב, הוא הרעננות המדהימה והחיוניות לצד המתיקות הבולטת, והאיזון הנהדר עם חומציות טובה, עד כמה שזה נשמע מוזר ביין קינוח. הוינטאג' 2011 שהוא דווקא כזה שכן התבגר לא מעט שנים בחבית (לכן הוא מוגדר  כlate bottled) הוא כמובן  ילד יחסית לזמן הארוך שיין כזה יכול עוד לחיות. לצד ניחוחות הקסיס בולט גם ניחוח מקסים של מנטה. נא לסיים את הבקבוק ביומיים-שלושה שלאחר פתיחתו, פורט וינטאג', בניגוד לאחיו, אינו שורד לאחר פתיחת הבקבוק. נפלא