בורדו

בורדו הוא אחד מאזורי היין החשובים ביותר בצרפת בפרט ובעולם בכלל. מיקומו, סמוך לחוף האטלנטי של צרפת ולצד נהר ז'ירונד, איפשר לבורדו להתפתח ולייצא יינות לבריטניה ולכל לרחבי העולם. בורדו מוזכר כבר במאה הרביעית לספירה, ואפשר להניח כי היין הגיע לבורדו מאזור עמק הרון.

הסמיכות לאוקיינוס האטלנטי ולנהר הג'ירונד, משפיעה כמובן על הטרואר: האקלים יציב ורק לעתים רחוקות קרה פוגעת בכרמים. מעבר לכך, היער העצום מדרום לבורדו עוזר בייצוב מזג האוויר - הוא מגן על הכרמים ממלחים מכיוון הים וממתן את הגשמים. חודשי הקיץ לרוב חמימים וגשומים, אך מזג האוויר בעת ההנצה אינו יציב, מה שמשפיע על גודל היבול מדי שנה.

עד המאה ה-14, האזור שנחשב כיום למרכז בורדו, לא הכיל הרבה כרמים. היבול המרכזי היה התירס, והיינות שכן יוצרו שילבו ענבים אדומים ולבנים. 

חתונתם של אלינו מאקויטן עם מלך אנגליה גרמה להתפתחות האזור. על מנת ליהנות מתמיכה באזור, פטר מלך אנגליה את סוחרי האזור ממס על הייצוא אשר יצא מנמל בורדו, מהלך שהפך את יינות בורדו לזולים, יחסית ליינות האחרים באזורים שלא היו תחת שליטת הבריטים. מעבר לכך, היינות שיוצרו באזורים תחת שליטת צרפת לא הוכנסו לאזור בורדו עד תקופת חג המולד כל שנה, נתון שהשאיר את יינות בורדו כיחידים עם הגעת הצי הסוחר כל שנה במהלך הסתיו.

התפתחויות לאורך המאה ה-17 - ייבוש הביצות באזור המאדוק, נטיעת כרמים חדשים וייצור יינות עוצמתיים יותר, אשר התיישנו לתקופה ארוכה יותר - מיצבו את יינות בורדו כמובילים ברחבי אירופה. המהפכה התעשייתית ומעמד הבורגנות והאצולה בצרפת ובאנגליה איפשרו הן את ההשקעות בשאטואים של בורדו והן את הקנייה של יינות יקרים יחסית מהצד האנגלי.

לצד ההתפתחויות והקידמה, היו גם מגיפות ומחלות שפגעו בכרמים במהלך המאה ה-19. בזמן שהמסחר ביינות בורדו התפתח וסיווג יינות המאדוק נכנס לתוקף בשנת 1855, חוו יינני האזור פגיעות קשות בכרמים ממגפת הפילוקסרה וממחלות נוספות אשר תקפו את הכרמים. 

מלחמות העולם והשפל הכלכלי במאה ה-20 אמנם פגעו בשאטואים של בורדו, אך שמם כבר היה מבוסס בקרב אוהבי יין ברחבי העולם, והיינות היו ידועים כאיכותיים במיוחד, כך שהאזור התאושש ממכות אלה. רק לאחר מלחמת העולם השנייה, החלה להתפתח גם הגדה הימנית, עד אז עיקר הפיתוח היה בשמאלית. 

כיום, הזנים האדומים הנטועים בכרמי המאדוק הם קברנה סוביניון, מרלו, פטיט ורדו, קברנה פראנק ומלבק. בגדה הימנית היינות מבוססים מרלו שאותו משלים הקברנה פרנק לרוב. הזנים הלבנים הנטועים בבורדו הם סוביניון בלאן, סמיון, מוסקדל וכן מעט אוני בלאן וקולומברד.

בכל שאטו קיים מגוון של זנים, שתורם ליצירת יינות מורכבים ואיכותיים, כמו גם מעניק ביטחון במקרה של בצירים בעייתיים. הזנים השונים מבשילים בזמן ובאופן אחרים, ויש הבדלים בין הקברנה סוביניון המלא עם הטאנינים הרבים והחמיצות הגבוהה ובין זנים המבשילים לפניו, כמו מרלו, היוצר יינות עשירים ומלאים, וכן הקברנה פרנק, שמאזן את המרלו בצורה נהדרת ומבשיל אחריו אך לפני הקברנה סוביניון. הפטיט ורדו מבשיל מאוחר יחסית, אבל עם ההתחממות הגלובלית הוא מגיע להבשלה מלאה לעתים קרובות יותר ומוסיף תיבול ועושר טעמים לבלנד.

ברחבי בורדו ישנם כ-12 אלף יקבים שמייצרים יינות ממעל מיליון דונם של כרמים. דוגמה מצוינת לאלגנטיות של יינות בורדו, הם היינות של שאטו רוקטלאד, שכמו רוב יינות האזור מאופיינים בגוף בינוני ובשפע פרי. לפרטים נוספים ולרכישה לחצו .